זהו סיפור של יוסף טרומפלדור, המנהיג האמיץ שהקדיש את חייו למפעל הציוני

הוא נולד ברוסיה לאב יהודי בשנת 1880 ולאם שאינה יהודיה.

בגיל 7 הוא למד תורה ב"חדר" וכשהגיע לגיל 13, אביו נחטף על ידי הרשויות ברוסיה לעבודות שירות למען צבא האימפריה הרוסית ושירת שם כחובש קרבי.

בגיל 14 הוא הפך לפציפיסט והתנזר לחלוטין מאכילת בשר, משתיית אלכוהול, מעישון טבק ומאכילת סוכר, בעקבות תורתו של לב טולסטוי שממנה הושפע.

אך לא רק מטולסטוי הוא הושפע, אלא גם מבנימין זאב הרצל והוא הקים בעירו חוג ציוני וחלם על ההתיישבות היהודית בציון, בעודו בן 22.

באותה שנה, הוא למד מאחיו רפואת שיניים ולאחר מכן התגייס לצבא הרוסי כפציפיסט יהודי בעידן האנטישמי והאפל.

הוא היה לוחם גיבור ביחידת עילית רוסית ומסוכנת שאליה התנדב להתגייס, בכדי שלא יגידו עליו שהוא פחדן.

אביו לימד אותו רבות על החשיבות של הלחימה למען המולדת בכל מחיר.

באחד הקרבות, הוא נפגע מפגז יפני ונאלצו לקטוע את זרועו השמאלית הפגועה עד מעל למרפק, אך גם לאחר פגיעתו הקשה, הוא המשיך להילחם בגבורה מול האויב היפני.

בשנת 1905, הוא נפל בשבי היפני והוחזק שם כשבוי יהודי, יחד עם קרוב ל2000 שבויים יהודיים, שזכו יחסית לתנאים טובים לעומת השבויים הרוסים.

בזמן שישב בשבי ביפן, הוא הצליח להשיג מהיפנים תנאים מיוחדים למען חבריו היהודים לשבי ודאג עבורם לשירותי דת, קיום חגים, מנהגים וטקסים יהודיים מיוחדים.

בזמן השבי הוא כתב את רעיונותיו הציוניים ואת החלום הציוני על ההתיישבות בארץ ישראל.

בשנת 1906, בעודו בן 26, הוא קיבל את אות הגבורה הרוסי הגבוה ביותר וזכה במתנה ליד תותבת.

הוא נשאל על ידי אשת הצאר הרוסי:" מה בקשתך ונקיימה כאות הוקרה לגבורתך?" 

והוא השיב שהוא מעוניין ללמוד משפטים, כיוון שאינו יכול לעסוק ברפואת שיניים לאור אובדן זרועו.

הציעו לו להמשיך לשרת כקצין בצבא הרוסי, אך הוא סירב והחל לגבש את ההכנות לקראת העליה לציון ולהקמת המושבות הקומיניסטיות. 

"אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים [...] מאמין אני יום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל."




בשנת 1911 הוא סיים את לימודי המשפטים בהצלחה ובשנת 1912 עלה לארץ ישראל, מימש את חלומו הציוני והקים מושבה שיתופית בארץ ישראל.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, הוא גלה למצרים וייחל לניצחון בעלות הברית על הגרמנים באירופה.

שם פנה אליו זאב ז'בוטיסקי במטרה להקים גדוד עברי שילחם לצד הבריטים לשחרורה של ארץ ישראל.

הוא חזר לרוסיה למען התרומה לציונות והגברת העליה לארץ ישראל וקרא ליהודים רבים לעלות ארצה בהמוניהם וחזר גם הוא ארצה בשנת 1919:

"כל רגע יקר. כל הנכנס לארץ, ניצל ממוות בטוח או מחיי אנוסים. כל רגע של איחור – לחטא יחשב לנו."

ב1.3.1920 נפל יוסף טרומפלדור בקרב על תל חי

ובזמן הפינוי שלו משדה הקרב

בנשימותיו האחרונות אמר:

"אין דבר, כדאי למות בעד הארץ"

השנה אנו בדיוק מציינים 100 שנים ללכתו של המנהיג הציוני שהקדיש את חייו לאהבת הארץ ולהתיישבות הציונית בארץ ישראל בגבורה ובעז. 

איפה ישנם עוד אנשים ומנהיגים כמו האיש ההוא...לפעמים נדמה שהמושג הזה ציונות הולך ודועך מיום ליום, כמו גחל בוער שנשאר עזוב על החול הקר.

אמיר נריה ציון

יזמים מנצחים -

לחלום, להעז, לנצח!

8 צפיות

פנו אלינו והצטרפו לקהילה!

  • YouTube - יזמים מנצחים
  • Facebook - יזמים מנצחים

בעת שליחת אימייל, הנכם מאשרים את תנאי השימוש

התכנים המתפרסמים באתרנו הינם בגדר "המלצה בלבד" וכי אין לראות בתכנים, תחליף לייעוץ עם גורם מוסמך.

התכנים באתר הינם באחריות הגולשים בלבד!

יזמים מנצחים 2018-2020 ©

לחלום, להעז, לנצח!

הבלוג מנוהל על ידי אמיר נריה ציון